ברוכים הבאים לאתר החדש
של DJ אבי ריבי
גלישה נעימה
אבי ריבי
איך הכל התחיל:
תמיד שואלים אותי- איך הגעת למוזיקה, אני חייב לומר שבאופן מיקרי לחלוטין, למרות שאומרים שאין מקריות– ומנגד גם טוענים שהדברים הכי טובים של האדם קורים במקריות - אז תחליטו בעצמכם.
בכל אופן, כמו כל בני הנוער בגיל הטיפש עשרה, יצאתי ערב אחד למועדון ריקודים בטבריה על מנת להעביר עוד מסיבה עם החברים
על הדרך בחופש הגדול של כיתה י' (יא אללה, עברו המון שנים מאז...)
כעבור שעה הסתבר לי ולחבריי שהדי ג'יי של המועדון חולה ולא יגיע לתקלט.
בעל המועדון באותם ימים ידע עליי שאני אספן מוזיקה, כבר בגיל צעיר התחלתי להתעניין במוזיקה ואספתי קלטות (כן, פעם היה דבר כזה, היום הן כמעט חלפו מן העולם).
הוא הציע לי ללכת הביתה ,להביא את החומר המוזיקלי שיש לי ולהנחות את הערב. מבלי לחשוב לרגע אמרתי שאני מסכים, רצתי הביתה, הבאתי את כל קופסת הקלטות הענקית שהייתה לי ובאיחור קל... נפתח הערב.
אתם יודעים, לכל אחד יש איזה יום שהוא לא ישכח וזה בלי שום ספק אחד הימים שלי. בסוף המסיבה ניגש אליי בעל המועדון ואמר לי:
"אתה תקליטן הבית של המועדון החל מהיום" וכל השאר באמת היסטוריה.
מאז, התחלתי לתקלט בכל מסיבה אפשרית. באותם ימים לא היו תחנות רדיו אזורי אלא רק תחנות הרדיו של 'קול ישראל'. אני הייתי מאזין אדוק של תוכנית הלהיטים "קופסת הלהיטים" עם עופר נחשון שדרן רשת ג' (שהפכה עם הזמן לתחנה המשדרת רק מוזיקה ישראלית).
באותה התקופה צצה תופעה חדשה ברחבי המדינה תחת השם "רדיו פיראטי" חבר שלי, שהיום כבר הפך להיות רופא שיניים (גם האישי שלי), פתח תחנת רדיו כזאת ואני לא אשכח את ההצעה שלו, שאני אבוא לרדיו ובשלב הראשוני "אגלגל מוזיקה", ללא דיבורים. רק מעצם המחשבה שאולי מתישהו אני אפתח מיקרופון, אגיד את שמי ואולי מישהו גם יישמע אותי, ישר הסכמתי ואמרתי "ברור!".
ימים על ימים ישבתי בתחנת הרדיו, גלגלתי מוזיקה וישנתי בדירת שני חדרים קטנה (כי לא באמת אפשר היה להקים תחנת רדיו אמיתית, אז שכרו דירת שני חדרים...). בחדר אחד היה אולפן השידור ובחדר השני כל הציוד הטכני וככה היינו משדרים תקופה ארוכה למאזינים, שהיו מצטרפים מידי יום על מנת לשמוע את עצמם כמה שיותר מהר בשידור חי מוסרים ד"שים לכל העולם.
כעבור מס' חודשים של שידור אמר לי בעל התחנה "אני רוצה שתתחיל גם לדבר". אין הרגשה טובה מזאת בעולם שאתה פותח מיקרופון
ומישהו מקשיב לך ותאמינו לי באותם ימים להאזין לרדיו פיראטי היה ה-להיט. התחלתי לדבר בשידורים (חטפתי המון סטירות וצ'פחות על הדרך כי לא באמת ידעתי עברית תקינה). מידי פעם הייתי עושה קצת "שכונה" ותבינו לבד מה זה אומר, אבל עדיין- נדבקתי במחלה הקשה הזאת שלדעתי אין לה תרופה
והמחלה הזאת נקראת "חולה רדיו". 3 שנים עברו ובגיל 19 אני קורא באחד מעיתוני סוף השבוע המקומיים על 'קורס שדרנים ועורכים ברדיו', שנפתח במכללה האקדמית עמק הירדן. באותה תקופה היה כבר מסוכן להמשיך ולשדר ברדיו הפיראטי, זה גרם לצרות צרורות בחלק מאזורי המדינה (אגב, עד היום תחנות הרדיו הפיראטיות גורמות לתקלות אלו בעיקר למטוסים). משרד התקשורת התחיל לפשוט על תחנות רדיו פיראטיות ולעצור את מנהלי ושדרני התחנה ואז אני מחליט שאני רוצה ללכת ללמוד את העניין בצורה מסודרת ומי יודע מה ייקרה אחר כך.
אני נרשם ללימודים במכללה האקדמית עמק הירדן שנמשכים שנה, יומיים בשבוע, שני וחמישי, במשך 8 שעות בכל יום. מסיים את הלימודים ומקבל תעודת הצטיינות ומכאן אני סולל את דרכי לתחנה החינוכית של 'קול ישראל' בעמק הירדן רדיו 'קול הכנרת' 106 fm.
בגיל 20 אני מתחיל לשדר תוכנית של להיטים חדשים בתחנה (סוף סוף לשדר ברדיו מבלי לפחד שמישהו יבוא ויעצור אותך). התוכנית מתחילה במתכונת של שעה בשבוע ולה קוראים "מסיבת ריקודים". עם הזמן, אני מקבל שעת שידור נוספת וככל שעוברים הימים אני משתלב בעבודה מלאה בתחנה עצמה ומעבר לשלושה ימים בהם אני מגיש תוכנית של מוזיקה חדשה, אני גם מתחיל להיות טכנאי המפקח על תוכניות אחרות. ככה אני מעביר 4 שנים נפלאות ורשמיות בתחנה החינוכית 'קול הכנרת'.
בגיל 23, במקביל לשידוריי ברדיו 'קול הכנרת' אני מחליט לנסות את מזלי ולהתקבל לרדיו האזורי החזק בצפון רדיו 'קול רגע'. באותם ימים מנהל התוכניות, בחור בשם אלדד גולן, מקבל אותי לשיחה ומבקש שאשאיר לו הקלטות של התוכניות שלי ברדיו 'קול הכנרת', על מנת שיוכל להתרשם. כעבור זמן מה אלדד מסכים לקבל אותי לרדיו ליום בשבוע אחת בלילה, בימי חמישי ואני מתחיל לשדר תוכנית מוזיקה אלקטרונית תחת השם 'b.p.m'.
החל משנה זו אני מתחיל להבין שהרדיו הולך להיות חלק בלתי נפרד מחיי וזה מה שאני רוצה לעשות, כל עוד יתנו לי ויקבלו את אשר יש לי להציע.
גיל 23 זהו בלי שום ספק הגיל שמעצב את חיי ובו אני מבין שזהו נדבקתי בחיידק ואין דרך חזרה. באותה שנה, ממש מס' חודשים אחרי שהתחלתי לשדר ברדיו 'קול רגע', פונה אלי חבר טוב בשם אורן גילת (אז תלמיד בכיתה י"א בביה"ס 'העמק המערבי' שבקיבוץ יפעת)
ומספר לי שמחפשים מורה לרדיו בביה"ס בו הוא לומד. אני, שלמדתי עם הזמן שתמיד חשוב לשמוע מה יש למישהו להציע לך, ישר אמרתי: "סבבה, מתאים לי לשמוע מה זה אומר להיות מורה לרדיו", פגישה נקבעה, הגעתי לביה"ס, קבלתי את כל הפרטים הנחוצים להבנת התפקיד ומכאן נסללה דרכי להיות מורה לרדיו בביה"ס 'העמק המערבי' שבקיבוץ יפעת.
ככל שהשנים עוברות אני משתלב ברדיו 'קול רגע' עוד שעות שידור, עוד ימי שידור, עוד רצון להיות בתוך הרדיו כמה שיותר ואני פתאום מבין שהחלום שלי התגשם החלום שאמר בגיל 16 וקצת שאני רוצה לשדר ברדיו מוזיקה חדשה שכולם ישמעו, כמו שאני שומע באותם ימים את עופר נחשון ברשת ג' משדר את קופסת 'הלהיטים' ואני היום משדר את הפלייליסט של רדיו 'קול רגע'.
ולסיכום– האמינו בעצמכם – פרגנו לעצמכם – שום דבר לא מגיע בקלות – אבל אם תשקיעו, תגלו נכונות ללמוד, תבינו שגם החלום שלכם עם הזמן יכול להתגשם – כי שלי כבר הוגשם.
